רונן בינדר

רונן בינדר הוא זמר. הוא היה צריך קליפ לשיר על לילה אחד בריביירה: קזינו, אישה, הימור שעולה יותר מכסף. צילומים אמיתיים במונקו לא היו בהישג יד, וצילומי סטוק היו הורגים את השיר.

המשימה: סרט, לא מצגת של תמונות AI. פנים שנשארות אותו דבר מסצנה לסצנה, אור אמיתי, עריכה שהולכת אחרי המוזיקה.

שחור-לבן, כי הסיפור הוא על אור וצל, לא על הצבע של הרולס-רויס. גרעיניות, עדשות ארוכות, גיבור שכמעט לא משחק בפנים: השפה של קולנוע הריביירה של שנות השישים.

לילה אחד לפי הסדר: הנמל בדמדומים, הכניסה, השולחן, הנסיעה, הגשם, הבוקר. השיר קובע את הקצב, והסרט לא מתווכח איתו.

תסריט, סטוריבורד, בימוי ועריכה. כל פריים נוצר ובוים על ידי הסטודיו: בלי מצלמה, בלי צוות, בלי לוקיישן.

החלק הקשה הוא לא התמונה אלא העקביות: אותן פנים, אותו לילה ואותה גרעיניות לאורך שלוש וחצי דקות. כל סצנה נבנתה מחדש עד שהשתייכה לאותו סרט.

סרט של שלוש וחצי דקות שנראה מצולם, לא מיוצר: האור, הפנים והקצב מחזיקים לאורך כל השיר.

לזמר, קליפ ברמה של הפקת לייבל. לסטודיו, הוכחה שסרט למותג כבר לא צריך תקציב לצוות צילום. הוא צריך סיפור ומישהו שלא יעצור בפריים הטוב הראשון.